3
2
1

רשלנות רפואית בניתוח לכריתת רחם

רשלנות רפואית כריתת רחם

במקרים שבהם נגרם נזק לאחר ניתוח לכריתת רחם ונזק זה נגרם כתוצאה מרשלנות של הרופא המנתח או במעקב הרפואי לאחר הניתוח ייתכן וקיימת עילת תביעה לפיצויים בגין רשלנות רפואית.

 
כריתת רחם הוא ניתוח שבו מוסר רחם האישה באופן מלא הכולל את צוואר הרחם או באופן חלקי. מצב שכזה נדרש במקרים קיצוניים של טיפול בסרטן הרחם, סרטן השחלות, צניחת הרחם, סיבוכים בלידה, אנדומטריוזיס או רחם שרירני.

 

כריתת רחם ניתנת לביצוע בכמה שיטות רפואיות:

 

  • כריתה לדנית- כריתה שמתבצעת דרך הנרתיק (הלדן). נהוג לבצע זאת בעת צניחת רחם, ברחם שאינו גדול.
  • כריתה לפרסוקופית- באמצעות 3-4 חתכים בדופן הבטן מכניסים צינוריות קצרות דרכם מחדירים מכשירים לביצוע הניתוח ומצלמות, ללא צורך בפתיחה מלאה של הבטן.
  • כריתה בטנית- ע"י ביצוע חתך בבטן התחתונה. מצריכה אשפוז ארוך יותר.

מלבד סיבוכים רפואיים היכולים להוביל לכריתת הרחם, ישנם סיכונים רפואיים שנוצרים כתוצאה מהתרשלות רפואית של הצוות הרפואי במהלך כריתת הרחם.
רשלנות רפואית בהקשר של ניתוח לכריתת רחם יכולה להיות עקב אי מתן הסברים או מידע על הסיכונים והסיכויים עובר לניתוח, בחירה שגויה בטכניקה הניתוחית, ביצוע לקוי של הניתוח תוך סטייה מהסטנדרטים המקובלים (לדוגמא פגיעה באיברים אחרים), התעלמות מגורמי סיכון, מעקב רפואי לקוי לאחר הניתוח ועוד. למידע נוסף אודות רשלנות רפואית בניתוחים לחצו כאן

 
נציג דוגמא למקרה שנדון בבית המשפט בעניין ע.ב ‎ ‎נ' קופת חולים לאומית שעניינו רשלנות רפואית בניתוח לכריתת רחם:

מקרה לדוגמא

 

התובעת ילידת 1946 הופנתה ע"י קופת החולים לביצוע ניתוח אלקטיבי לכריתת רחם וטפולות בבית חולים "מדיקל סנטר" בשל ממצא ציסטי חשוד בשחלה השמאלית.
מספר ימים לאחר הניתוח התלוננה התובעת על כאבים במותן ימין וגב, סימנים אשר העלו חשד לחסימת השופכן הימני. בבדיקת אולטראסאונד שעברה התובעת נמצאה הרחבה בינונית של אגן הכליה הימנית. צילום דרכי השתן הדגים הפרשה מאוחרת מהכליה הימנית כשלכל אלו התלוו סימני חום. בוצע ניסיון ע"י צוות הרופאים האורולוגי להחדיר אורטרוסקופ לשופכן הימני. ניסיון זה לא צלח, כנראה בשל החסימה. בהמשך, התובעת עברה צילום אנטרגרדי דרך הנפרוסטומיה שהדגים חסימה מלאה של השופכן הדיסטלי בצד ימין. צילום זה הסתבך בזיהום קשה שחייב אישפוז נוסף במחלקה האורולוגית.

טענת התובעת

התובעת טוענת, כי הרופא התרשל בטיפול בה במהלך הניתוח לכריתת הרחם, בכך שפגע בשופכן הימני, שהביא מאוחר יותר להופעת רפלוקס של השתן לתוך הכליה הימנית. וכן התרשל בכך שלא הבחין מיד כעבור יום או יומיים לאחר הניתוח, שהכליה הימנית חסומה, למרות שידע שפגע ותפר את השופכן הימני בזמן הניתוח. כתוצאה מפגיעה זו, סובלת היא מכאבים בכליות ובגב עם הקרנות לרגל ימין, וכן כאבים בעת מתן שתן וירידה כללית בתפקוד. היא מייחסת אחריות ישירה ושילוחית לקופת חולים כמי שהעסיקה עובד רשלן ולא הבטיחה כי התובעת תקבל טיפול רפואי ראוי.

טענת הנתבעים

הנתבעים טענו, כי לא נעשתה כל פגיעה ישירה בשופכן, לא בדרך של חתך ולא תפר ואם נגרם נזק לשופכן, הרי שהדבר נגרם כתוצאה מהיווצרות המטומה או בצקת מקומית אשר גרמה ללחץ על השופכן, עד אשר הביאה לחסימה, כאשר נסיבות אלו אינן ולא היו בשליטתו של דר' עברון ועל כן אין לייחס לו רשלנות במהלך הניתוח. הנתבעים הביאו מצידם חוות דעת הטוענת כי הסיבוך האורולוגי של פגיעה בשופכן שנגרם לתובעת בעקבות ניתוח כריתת הרחם, הינו סיבוך נדיר ושכיחותו כ- %.0.5

קביעת בית המשפט

ביהמ"ש קבע כי ע"פ סעיף 41 לפקודת הנזיקין הקובע את הכלל בדבר "הדבר מעיד על עצמו" אשר יש בו כדי להעביר את נטל הראיה מעל שכמו של התובע אל כתפי הנתבע , לתובעת אין כל ידיעה באשר לנסיבות שגרמו לנזק, ולא הייתה לה כל שליטה על מהלך הניתוח והפעולות שבוצעו בה. באשר ליסוד השלישי – העובדה, כי נכנסה לניתוח ללא כל בעיות בשופכן או בשלפוחית השתן או הכליות ויצאה מהניתוח כשהיא סובלת מחסימה בשופכן, ובעקבותיו מתופעת הרפלוקס שפגעה בכלייתה, מקימה על פי מאזן ההסתברות, את הסבירות, כי הרופא התרשל במהלך הניתוח.

 
ביהמ"ש קבע כי הרופא לא הרים את נטל ההוכחה כי הפגיעה בשופכן נגרמה עקב התדבקוית, כפי שטען, ולא עקב פגיעה ישירה בו. בסיכום המחלה במסמכים הנוגעים לניתוח לשחזור חיבור השופכן לשלפוחית שעברה התובעת נרשם, כי השופכן נמצא לכוד ברקמה דלקתית פיברוטית באגן מתחת לגובה כלי הדם הגדולים כשקצהו נמקי. רקמה דלקתית – משמע, כי באזור היו חיתוכים ברקמות, חיתוכים שאוחו או באופן טבעי או על ידי תפרים.

זיהוי "קרוב לוודאי"

ביהמ"ש סבר כי זמן קצר לאחר הניתוח נשוא התובענה ולאחר שנתגלתה החסימה בשופכן, נעשה נסיון על ידי הצוות האורולוגי להחדיר קטטר שופכתי לשופכן הימני. מאחר ונמצאה חסימה – נעשה נסיון להחדרת אורטרוסקופ. דו"ח הניתוח מתאר הכנסת אורטוסקופ לפית השופכן שנכשל, וזיהוי "קרוב לוודאי" של חוט כחול ונסיון לתפיסתו עם מלקחיים שנכשל. ממצא זה, של המצאות חוט כחול – חוט תפר בתוך השופכן מלמד לכאורה על תפירה/תפיסה ישירה של השופכן. ממצאים אלו מצביעים על הסתברות גבוהה כי הרופא ביצע תפירה ברקמה סמוכה לשופכן ובלי משים תפס בתפירתו את השופכן באופן שבבדיקת האורטרוסקופ נצפה קרוב לודאי חוט כחול בו בוצעה התפירה.

ההקשר הסיבתי

בשאלת הקשר הסיבתי- האם התרשל הרופא בטיפול בתובעת לאחר הניתוח והאם הטיפול שקיבלה התובעת בבית חולים "אסף הרופא" הוא שגרם לנזקים הנטענים לכליה קבע ביהמ"ש כי לא היה איחור כלשהו באבחנה של סתימת השופכן. האבחון נעשה מיד בסמוך להופעת חום וכאבים במותן כשהנתבע חשד בצורה נכונה בחסימת השופכן. כך בהתאם לא הוכח כי בית חולים "אסף הרופא" שם טופלה התובעת לצורך שחזור השופכן התרשל באופן כלשהו המנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבע הנובעת מפגיעתו בשופכן ובין הנזק הכלייתי שנגרם לתובעת עקב היווצרות תופעת הרפלוקס. לאור כך, האחריות המלאה לנזק היא של הרופא כשלקופתה חולים אחריות שילוחית למעשיו ומחדליו של הרופא.

 
ביהמ"ש קבע כי במקרה זה לא נפגעה יכולתה של התובעת להשתכר, אך קבע לה בראשי נזק של הפסדים לעבר, כאב וסבל פיצויים בגובה של כ 179 אלף ₪.

 

 

אם נגרם לך נזק רפואי לאחר או תוך כדי ניתוח לכריתת רחם מומלץ לפנות לעו"ד רשלנות רפואית לצורך בירור אפשרות לתביעה.
משרדנו בעל ניסיון רב בניהול תביעות רשלנות רפואית מורכבות. ייעוץ ראשוני ניתן ללא התחייבות לצורך הערכת סיכויי התביעה ושוויה.

יצירת קשר
לפרטים צלצלו: 03-6090860
שם
דוא"ל
טלפון
כל הזכויות שמורות © ניצן מרום ושות`
Join our Rss Feed Visit on facebook ניצן מרום בגוגל פלוס